תמי טסלר - קהילת מטפלות סובאדה בישראל https://sobada.co.il/practitioner/tammy_tesler עיסוי בטני רחמי Thu, 15 Feb 2024 11:10:40 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.5.2 https://sobada.co.il/wp-content/uploads/favicon500-150x150.pngתמי טסלר - קהילת מטפלות סובאדה בישראלhttps://sobada.co.il/practitioner/tammy_tesler 32 32 הרחם כמצפן בימים סועריםhttps://sobada.co.il/the-womb-as-a-compass?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=the-womb-as-a-compass https://sobada.co.il/the-womb-as-a-compass#respond Thu, 15 Feb 2024 10:25:56 +0000 https://sobada.co.il/?p=845314.10.23 שבת. אתנחתא. שבועיים מפרוץ התופת. חושבת על הרחם. מרגישה אותה. הרחם הפרטית שלי והרחם הקולקטיבית של כל הנשים כולן. חושבת על הרחם הקוסמית הגדולה שממנה כולנו נוצרנו. על המפץ הגדול, הבריאה כולה. על כוונת המקור. על הסילוף שלה. שקט בחוץ. הטלפון שלי הופך את המילה בחוץ לביוץ. אני מחייכת לעצמי. שומעת ציפורים מסוגים שונים, […]

The post הרחם כמצפן בימים סוערים first appeared on קהילת מטפלות סובאדה בישראל.

The post הרחם כמצפן בימים סוערים appeared first on קהילת מטפלות סובאדה בישראל.

]]>
14.10.23

שבת.

אתנחתא.

שבועיים מפרוץ התופת.

חושבת על הרחם.

מרגישה אותה.

הרחם הפרטית שלי והרחם הקולקטיבית של כל הנשים כולן.

חושבת על הרחם הקוסמית הגדולה שממנה כולנו נוצרנו.

על המפץ הגדול, הבריאה כולה.

על כוונת המקור.

על הסילוף שלה.

שקט בחוץ.

הטלפון שלי הופך את המילה בחוץ לביוץ.

אני מחייכת לעצמי.

שומעת ציפורים מסוגים שונים, מכוניות, מטוסים.

הלב שקט, אחרי ימים ולילות שהוא כמעט טבע.

המחשבות שקטות,

אני חוזרת לרחם.

רוצה ללמוד ממנה, לקבל השראה, להבין עוד, להרגיש דרכה.

הגוף שלנו הוא עוגן.

אני מאמינה שהסודות שבו הולכים ומתגלים לעינינו יותר ויותר כי אנחנו פתוחים יותר להקשיב, לראות.

שנים שבהם היינו צריכות לבחור בין ה"רוח" לבין ה"מדע" כבר מאחורינו.

מחשבת האלוהות ורוח האלוהות לעולם לא היו נפרדות, אנחנו הפרדנו ביניהן.

חשבנו שזה או או.

המח, הלב, הבטן מקבלים יותר ויותר הכרה שיש להם תפקידים נוספים השזורים בתפקידים הטכניים המוכרים.

והרחם? מוכיחה לנו שוב ושוב כמה הכל מחובר

ואפילו המילים גוף ונפש מפרידות את האחד, מפצלות.

בכל תא יש "גוף" ו"נפש".

כל ציפורן קשורה לכל שריר, לכל עצם.

לכל רגש יש מקום מיוחד בגוף.

כל מחשבה מגיעה לכל תא.

אז מה את רוצה ללמוד מהרחם?

אני שואלת את עצמי היום, כדי לקחת איתי צידה שתחזיק מעמד לפחות עד סוף היום הזה.

שהיא משתנה, כל הזמן, קופצת התשובה הראשונה.

אני רוצה לזכור שהיא לא מי שהיתה אתמול ולא מי שהיתה לפני שנה או לפני שנים.

היא מראה לנו באופן כל כך פשוט ויומיומי שאפשר להשתנות.

היא נותנת לנו "מתכון" ליצירה, לבריאה,

ולא רק של ילדים.

היא קפסולה מזוקקת של שינוי ויצירה.

היא מכוונת אותנו להקשיב פנימה.

מכוונת אותנו להשתנות.

מחזיקה בתוכה את הפחד הגדול ביותר אבל גם את הביטחון הקיומי.

מחזיקה בתוכה תשוקה לחיים.

מוכיחה לנו שאנחנו כל כך ייחודיים וכל כך דומים.

היא מראה לנו שאפשר לצאת מהסיפור.

אפשר להשתנות, לעבור טרנספורמציה.

לא לחזור שוב ושוב ושוב על הידוע והמוכר.

לא חייבים לנוע במעגל סגור של אימה וסבל.

הלמידה הזו הושלמה.

ניתן להשתנות.

הדם הוא לא טהור ולא טמא, הוא מראה לנו בפשטות שמה שמילא את תפקידו משתחרר כדי שמשהו חדש יוכל להיבנות כאן.

איך הוא יראה?

אני לא יודעת.

איך זה יקרה?

אני לא יודעת.

הידוע, מה שרץ לי כרגע בראש, הוא כולו מתוך מה שאני מכירה כבר,

ואני יודעת

שאת הרוב אני לא יודעת.

אז בשבת הזו,

באתנחתא הזו,

אני בוחרת להתמלא בתקווה.

סומכת על הגוף,

סומכת על הרחם,

שנוצרה כדי להראות לנו כיוון וכוונה,

שנוצרה כדי להשתנות בלי הפסקה,

כדי להוות פוטנציאל לחיים חדשים.

 

The post הרחם כמצפן בימים סוערים first appeared on קהילת מטפלות סובאדה בישראל.

The post הרחם כמצפן בימים סוערים appeared first on קהילת מטפלות סובאדה בישראל.

]]>
https://sobada.co.il/the-womb-as-a-compass/feed 0
פי ( התחתון ) וליבי שווים – צוואר הרחם כמורה דרךhttps://sobada.co.il/learning-from-the-cervix?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=learning-from-the-cervix https://sobada.co.il/learning-from-the-cervix#respond Fri, 06 May 2022 19:33:03 +0000 https://sobada.co.il/?p=6175 בשיחה עם אשה עדינה, ומלאת החסד והתבונה שהגיעה לטיפול סובאדה השבוע עלתה בי שאלה שהלכה איתי לאורך כמה ימים. האשה הגיע כדי ליצור מחדש קשר עם הרחם, אחרי שבעקבות טראומה כנערה היא ניתקה ממנה מגע. במהלך טיפול הבטן הרגשתי שיש סיכוי שהן יחזרו לדבר אחת עם השניה ואולי גם יתחילו לשתף אחת את השניה, בסודות שלהן. […]

The post פי ( התחתון ) וליבי שווים – צוואר הרחם כמורה דרך first appeared on קהילת מטפלות סובאדה בישראל.

The post פי ( התחתון ) וליבי שווים – צוואר הרחם כמורה דרך appeared first on קהילת מטפלות סובאדה בישראל.

]]>

 בשיחה עם אשה עדינה, ומלאת החסד והתבונה שהגיעה לטיפול סובאדה השבוע עלתה בי שאלה שהלכה איתי לאורך כמה ימים. האשה הגיע כדי ליצור מחדש קשר עם הרחם, אחרי שבעקבות טראומה כנערה היא ניתקה ממנה מגע.

במהלך טיפול הבטן הרגשתי שיש סיכוי שהן יחזרו לדבר אחת עם השניה ואולי גם יתחילו לשתף אחת את השניה, בסודות שלהן.

כמה סודות אנחנו שומרות מעצמינו?

כמה כנות דרושה כדי שנהיה עם עצמינו בקשר?

השאלה על הכנות העלתה בי נושא שכמיילדת מאוד אהבתי לחקור והוא הקשר שלנו עם צוואר הרחם, שהוא החלק התחתון של הרחם שלנו – החלק שפונה אל העולם, החלק שבולט לתוך הנרתיק ויש לנו אפילו אפשרות לגעת בו.

צוואר רחם שלא נפתח בלידה

אחד הדברים הכי מתסכלים בלידה הוא צוואר רחם שלא נפתח. 

לפעמים יש ירידת מים ימים רבים וצירים אין, ולפעמים יש צירים וצירים וצירים ופתיחה אין. במקרים כאלו התסכול של האשה הוא גדול (וכמובן גם של המיילדת). לפעמים היינו מנסות כל כך הרבה דברים ושום דבר לא היה עוזר והצוואר נשאר סגור.
אני מאמינה שהגוף הוא תמיד בעדינו, מבחינתי זו אקסיומה.

גם אם הגוף לא מתנהג כפי שהיינו רוצות, הוא מנסה לומר לנו דבר מה. תמיד. הוא רוצה לכוון אותנו. בגלל הקושי האדיר, לעיתים, להבין מה הוא רוצה אני הולכת לחפש במשמעות המילים. 

אני חושבת שהעברית היא שפה מקודדת. יש מילים שממש יכולות להנחות אותנו היכן לחפש את התשובות, אם אנו לא מוצאות אותן בדרכים אחרות. 

ישנן שתי מילים שבעולם הלידה מאוד נוכחות: האחת היא צוואר (הרחם כמובן) והשניה היא פתח או פתיחה. צוואר הרחם נקרא גם הפי התחתון. 

שני הצווארים

אתחיל בצוואר.

לא בכדי לשני מקומות שונים בגופינו אותו שם.

יש לנו שני צווארים.

שניהם בחלקי הגוף הצרים שלנו.

אחד למעלה והוא קשור לביטוי שלנו.

ביטוי הקול הייחודי שלנו.

הוא קשור גם לכניסה לתוך גופינו – אוכל והזנה מכל סוג.

הצוואר השני, למטה, הוא החוצץ בין הנרתיק הפתוח לעולם, לבין הרחם הסגורה – המערה הכי עמוקה שלנו. 

הצוואר התחתון אם כן, הוא השומר שלנו – שומר המערה, שומר האש, שומר הסודות.

שני הצווארים שלנו מחברים אותנו לעולם.

יש בינהם הרבה דמיון והרבה שוני ולכל אחד תפקיד אחר.

הצוואר העליון מאפשר לאוכל להכנס אל הגוף שלנו ולהפוך למי שאנחנו וברמה האנרגטית לתפיסות ואמונות חדשות להכנס לתוכנו. הצוואר התחתון מאפשר לזרע להכנס אלינו, להתאחד עם הביצית, ואז לאפשר לייצור חדש לגמרי להתגשם בתוכנו.

שני הצווארים שלנו יכולים להסגר ולהפתח.

צואר אחד בחוץ – כל אחד שמסתכל על ייצור אנושי רואה אותו, ואילו השני נמצא עמוק בפנים, כמעט סודי, וגם אנחנו הנשים לרוב לא יודעות איך הוא מרגיש או איך הוא נראה. 

עובדה סופר חשובה שלמדתי בלידות היא שבניגוד לזה העליון, לצוואר התחתון יש חיים עצמאיים.

אנחנו לא מחליטות עליו. 

מה הכוונה שיש לו חיים עצמאיים?

אנחנו לא יכולות לומר לו אופן ססמי היפתח.

למעשה, כל צירי הלידה מתרחשים כדי שהדבר הזה יקרה.

אי אפשר ללדת עם צוואר סגור.

מכיון שכבר אמרתי כאן שאני מאמינה שהגוף שלנו תמיד בעדינו, (גם כשהוא לא עושה מה שאנו רוצות) אז איך זה יכול להיות שהצוואר לא נפתח אם זה תפקידו בלידה?

איך קורה שיש תהליך פיזיולוגי שאמור לקרות והצוואר מסרב לו? 

לפעמים הצוואר ירצה לשמור עלינו ולא יסכים להפתח, לפעמים יהיו בו זיכרונות שלא יאפשרו לו להיפתח. 

פעמים רבות לא תהיה לנו גישה אל הסיבות העמוקות שגורמות לו להתנהג כך או אחרת, ונכון, ממש לא קל להכיל את זה. 

הפתיחה

ביחד עם הסקרנות שעלתה בי כמיילדת לגבי הצוואר, אניח כאן מילה דומיננטית נוספת בשדה הלידה והיא "פתיחה". 

בחדר לידה זו המלה הכי נשאלת והכי נאמרת .

מה הפתיחה? כמה פתיחה? איך הפתיחה לא התקדמה? מה יעזור לפתיחה? כולנו רוצות שהצוואר ייפתח והתינוק יוולד. 

בצוואר הרחם יש תמיד פתח.

דרך הפתח הזה נכנס הזרע ומטייל דרך הרחם לחצוצרה שבה בעצם מתרחשת ההפרייה. הפתח הזה, יהיה בדיוק אותו הפתח שדרכו אמור לצאת התינוק בזמן הלידה. אבל , לשם כך , אם לא היו עד כה מספיק פלאות שגרמו לדבר הזה לקרות (הפרייה, התפתחות העובר וכו) בלידה הצוואר אמור להעלם ממש, כדי שיהיה פתח מספיק גדול עבור התינוק.

כלומר, 

האיבר המופלא הזה שהוא חלק מהרחם שלנו אבל גם שריר עצמאי בפני עצמו והקוטר שלו הוא משהו כמו ארבעה ס"מ – אמור להעלם לחלוטין בלידה כדי שהפתח יהיה מספיק גדול עבור התינוק. זאת אומרת – יכולת הפתיחה הצווארית היא בילט אין באיבר עצמו.

הפיזיולוגיה שלנו מתוכננת כך שיש כאן איבר ששומר עלינו, עומד בשער ומחליט בעצמו.

כאשה בוגרת בת 53 אני מבינה יותר ויותר שכשיש לפני שער, יש לפני הזדמנות להתפתחות.

אני חושבת שההתפתחות שלנו היא מהות הלידה.

התפתחנו כציבילזציה אנושית כי נולדנו ושוב נולדנו ושוב נולדנו ושוב ושוב.

אנו מתפתחים כיחידים בעלי ייחודיות שאין שניה לה גם בזכות הלידה.

בזכות העובדה הפשוטה שנולדנו, (לא משנה באיזו דרך), אנו יכולים למלא את הייעוד הראשוני של הנשמות שלנו שהוא התפתחות. המעבר בשער הזה, בלידה, מאפשר לעובר להגיע לשלב הבא שלו, וליולדת להתפתח ברבדים רבים נוספים. כלומר, הצוואר נמצא בשער חשוב ומשמעותי. 

(וניתן  מקום לפחד ואולי לתסכול שעולה – זה נורא מפחיד אם אני מבינה שאני לא יכולה להחליט עליו! איך זה יכול להיות? מה, הוא לא קשור אלי? יש לנו רצונות נפרדים?) 

צוואר הרחם כמורה דרך

כדי להבין את זה בעוד רובד נחזור רגע אל ההנחה שלי שצוואר הרחם הוא עצמאי ואל מהות ההבדלים בין הצווארים.

הצוואר העליון עושה בד"כ מה שאנו מבקשות ממנו גם אם זה לא בדיוק מה שמתאים לנו. לא תמיד אנו מדברות את שעל ליבנו, כלומר לא תמיד מה שיוצא מאתנו הוא אמיתי או מדויק וגם, לא תמיד אנו מכניסות לגוף ולנפש הזנה שטובה לנו. התקשורת מהצוואר העליון יכולה להיות זורמת וקולחת אבל לא בהכרח לבטא אמת.

לפעמים יצאו מהצוואר העליון שלנו החוצה דברים שלא בחרנו להוציא כמו במקרה של אפצ'י, שיעול, הקאה או צעקה אבל בד"כ הכניסה והיציאה יהיו כן בשליטתנו.

לא כך קורה בחלק התחתון שלנו.

אמרתי כבר שצוואר הרחם הוא החיבור בין העולם (שהנרתיק פתוח אליו), לבין הרחם שהיא המערה העמוקה והשמורה שלנו. 

העצמאות שלו נובעת דווקא מהחיבור המאוד עמוק למי שאנחנו.

מהצוואר התחתון שלנו נקבל כנות, שהיא מצרך חובה בהתפתחות שלנו . 

 *

אם נקשיב בלידה למה שמספר לנו הצוואר נוכל אולי למצוא עוד רמה של כנות עצמית, כלומר להפתח כלפי עצמינו בעוד רובד.

לא תמיד קל לנו להתבונן על עצמינו בכנות אבל הלידה מאפשרת לנו את זה וההתפתחות שלנו מחייבת את זה.
הלידה מאפשרת לכל החלקים שלנו וכל הרבדים שלנו ביטוי. לא תמיד קל לנו (או לסביבה שלנו) לפגוש את זה. 

*

 הלידה מאפשרת לנו, דרך הגוף, להבין את עצמינו ואת הדרך שלנו בעוד רבדים.
אנחנו יולדות ומשנות צורה.

הלידה מחייבת אותנו להימתח, להתגמש, להתרחב – כלומר להתפתח.

 היא מאפשרת לנו לקחת אחריות והצוואר האהוב שלנו מאפשר לנו להתבונן על עצמינו בכנות.

הכנות מאפשרת לנו להתייחס אל עצמינו בחסד וחמלה ובסופו של דבר תומכת אותנו בלאהוב את מי שאנחנו.

The post פי ( התחתון ) וליבי שווים – צוואר הרחם כמורה דרך first appeared on קהילת מטפלות סובאדה בישראל.

The post פי ( התחתון ) וליבי שווים – צוואר הרחם כמורה דרך appeared first on קהילת מטפלות סובאדה בישראל.

]]>
https://sobada.co.il/learning-from-the-cervix/feed 0
לגעת באובדן הריון – נקודת מבט של מיילדתhttps://sobada.co.il/touching_pregnancy_loss?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=touching_pregnancy_loss https://sobada.co.il/touching_pregnancy_loss#respond Tue, 22 Jun 2021 04:24:15 +0000 https://sobada.co.il/?p=2444כשלמדתי להיות מיילדת היה לי ברור שמיילדות זה תחום שכולל בתוכו גם הרבה עצב.אולי זה היה בגלל שההריון הראשון שלי הסתיים בשבוע 10.ההריון הזה לא תקין. אני רושם לך עכשיו הפניה לאיכילוב לגרידה אמר הרופא עם חולצת הכפתורים הורודה והיפה. בזמן האולטרה סאונד הוגינלי הראשון שאי פעם עברתי, חשבתי עליו ועל אשתו הדוגמנית המפורסמת. מחשבותי […]

The post לגעת באובדן הריון – נקודת מבט של מיילדת first appeared on קהילת מטפלות סובאדה בישראל.

The post לגעת באובדן הריון – נקודת מבט של מיילדת appeared first on קהילת מטפלות סובאדה בישראל.

]]>

כשלמדתי להיות מיילדת היה לי ברור שמיילדות זה תחום שכולל בתוכו גם הרבה עצב.
אולי זה היה בגלל שההריון הראשון שלי הסתיים בשבוע 10.
ההריון הזה לא תקין. אני רושם לך עכשיו הפניה לאיכילוב לגרידה אמר הרופא עם חולצת הכפתורים הורודה והיפה. בזמן האולטרה סאונד הוגינלי הראשון שאי פעם עברתי, חשבתי עליו ועל אשתו הדוגמנית המפורסמת. מחשבותי נדדו ובבת אחת נשתלתי בריצפה.
מממה ? מה זאת אומרת לא תקין?
הגעתי לבדיקה לבד, בלי עופר. לא ציפיתי שמשהו טוב או רע יקרה. הייתי בת שלושים, בהריון ראשון. התרגלתי לעובדה הזו לאט לאט ובתוכי עמוק בפנים הרשתי לעצמי לשמוח.
האבחנה של הרופא נשארה תלויה בחלל האויר וליוותה אותי שנים רבות. מי יודע, אולי היא זו שנתנה לי דחיפה קלה לידיעה שאני מתישהו אהיה מיילדת. בזמן ההוא הייתי קלולסית. למדתי ספרות ועולם המיילדות היה רחוק ממני כמרחק מזרח ממערב.
התישבתי מחוץ למרפאה, על המדרגות, ברחוב קטוביץ.
הסתכלתי על החנות ממול ששמה היה "שיק מדי" והתקשרתי לעופר.
הדמעות החלו לזלוג ואיתן הגיע עופר ונסענו לגרידה. לאיכילוב. כך הרופא אמר. הדמעות זלגו ימים רבים ואולי שבועות. העצב שלי היה כבד מנשוא. הרגשתי בדידות תהומית והחוויה המטלטלת של ההריון הקצר שלי, אובדן העובר או העוברית שלי והגרידה עצמה נשארו צרובים בתאים.
משם הדברים התגלגלו כמו שהתגלגלו והיום, אחרי 23 שנה אני מיילדת ותיקה.
עם השנים ליויתי לידות שקטות ותהליכים לעיבוד חוויות מאתגרות כאלו ואחרות שבאות ביחד עם ההריון וההורות.

למדתי את שיטת ארויגו לפני ארבע שנים ובהתחלה חשבתי שמגיעות אלי נשים עם סיפורי אובדן למינהו במקרה. לאט לאט הבנתי שמקריות לא קשורה לכאן.
כשאישה מתקשרת ואני שומעת כבר בקולה שהיא רוצה לבוא לשיחה או שתיים לדבר על הפלה או הפסקת הריון אני מספרת לה גם על הסובאדה ומקורותיה. מזג האוויר הלח של בליז הרחוקה, סיפורי המאיה דרך רוחו של דון אליחיו מלווים אותי, ואני יודעת שכל הנשים באשר הן מבינות. כל הנשים באשר הן יודעות על מה היא מדברת.

אפשר לדבר על זה, ברור, אני ממשיכה, וזה אפילו חשוב, אבל למגע בבטן אין תחליף. החיבור בינך לבינך הוא מאוד משמעותי, והוא יכול לקרות בהרבה דרכים. אני מהווה כאן סוג של גשר. הריפוי יכול לקרות אם תחליטי שאת רוצה.
דרך הסובאדה, דרך הרחם, אפשר לקחת נשימה ולתת לגוף לדבר, להקשיב, לבחור מה הלאה. לפעמים הגוף לא רוצה להגיד דבר וזה גם בסדר.
ככל שאני מיילדת ומטפלת יותר שנים אני יודעת שרב הנסתר על הגלוי.

בארבעת השנים האחרונות למדתי שטיפול סובאדה אחרי התערבות כירורגית לסיום הריון, אחרי הפסקת תהליך הריון באופן טבעי (מיסט אבורשן) – כדי למנוע התערבות, או אחרי אובדן הריון בוגר יותר – עוזר לאסוף את השברים ומעודד תנועה קדימה.
הטיפול יכול לסייע לתוכן ההריון (אם עדיין אין עובר) או לעובר הקטן לצאת באופן שיחסוך התערבות פולשנית ויכול להוות סגירת מעגל לאחר התערבות.
המגע בבטן יכול לעורר רגש, יכול להיות טריגרי, ויכול גם להיות נעים ובטוח. רוב הסיכויים שלא נדע עד שלא ננסה. ואני לא פוחדת לנסות. אני יודעת שאני שם עבור האשה – גם אם הטיפול מזכיר נשכחות או חדשות גם אם הוא מערער לרגע, אני שם כדי לתת יד. לקרקע.
האפשרות לעבד במילים ובמגע את מה שנמצא אתנו בלאו הכי היא משמעותית.

אני לא יודעת אם בגלל ההפלות האישיות שלי ( כן… היו עוד כמה בהמשך ) או בזכות העובדה שאני מבינה שלידה ומוות הם חלק מהחיים, או בגלל שאני חושבת שלפעמים גם דרך חוויות של כאב אנו גדלות – אני מרגישה זכות גדולה לתמוך בנשים שחוות אובדן.

הסובאדה היא דרך עצמתית ועמוקה להיות עם המקום הכואב, לתת לו הכרה ועם זאת, להזרים אליו הרבה חמצן ואנרגיה חדשה.

The post לגעת באובדן הריון – נקודת מבט של מיילדת first appeared on קהילת מטפלות סובאדה בישראל.

The post לגעת באובדן הריון – נקודת מבט של מיילדת appeared first on קהילת מטפלות סובאדה בישראל.

]]>
https://sobada.co.il/touching_pregnancy_loss/feed 0