המגע בבטן ובאגן, כמו כל עבודת מגע שמאחוריה עומדת כוונה טיפולית עמוקה, הוא כזה שמגיע לכל הרבדים של הקיום האנושי – פיזי, רגשי ורוחני. בהתייחסות הגוף – נפשית של העבודה, אנחנו מתבוננות בהשפעות הטכניקה על עולם הרגש ועל עולם הרוח. עדויות רבות מהקליניקות שבהן ידיים פוגשות בטן, מספרות על רגשות עזים שמקבלים מקום, על בכי שמגיע לפתע, על צחוק בלתי נשלט שמגיח או על איזשהו זיכרון ישן שצף אל התודעה. התנועה הזו מתרחשת כחלק מתהליך ריפוי עמוק שמתאפשר דרך המגע בבטן.
על פי מסורות רבות הבטן משויכת ברמה הסמלית לעולם הרגש. הבטן היא מרכז הגוף, מקבילה ליסוד המים ובכך מגלמת בתוכה את עולמות הרגש הפנימיים והעמוקים שלנו. כמו המים בטבע, העולמות האלה יכולים להיות סוערים, הם יכולים להיות סמויים מהעין והמודעות שלנו ויכולים גם להיות שקטים ונינוחים. בעבודת הסובאדה אנחנו נוגעות, הן במגע עצמו והן בשיח שסביבו בעולמות הפנימיים האלה בעדינות, ברגישות ובמידה המתאימה.
מעבר לרמה הסמלית המשייכת את הבטן ליסוד המים בטבע, ישנה גם ההשקפה הטיפולית שעל פיה סיפורי החיים שלנו מוטבעים בתוך הרקמה החיה, או במילים אחרות "הגוף זוכר". אירועים וחוויות שנשזרים בתוך מסע החיים שלנו נרשמים בגוף הפיזי. אלה יכולים להיות סיפורים קשים וטראומטיים כמו גם סיפורים טובים ומיטיבים. בכל מקרה, הזיכרון התאי הולך איתנו במהלך החיים ולעתים קרובות, על ידי מגע בגוף, עולים אותם סיפורים ומקבלים מקום במודעות שלנו.
לכן, לעתים, כאשר נעניק מגע לבטן, בין אם באמצעות ידיים של אדם אחר, או בעיסוי עצמי, נוכל לעורר את הרקמה שבתוכה שמורים הסיפורים ולתת להם מקום וביטוי באופן מרפא ומעצים.
