כשלמדתי להיות מיילדת היה לי ברור שמיילדות זה תחום שכולל בתוכו גם הרבה עצב.
אולי זה היה בגלל שההריון הראשון שלי הסתיים בשבוע 10.
ההריון הזה לא תקין. אני רושם לך עכשיו הפניה לאיכילוב לגרידה אמר הרופא עם חולצת הכפתורים הורודה והיפה. בזמן האולטרה סאונד הוגינלי הראשון שאי פעם עברתי, חשבתי עליו ועל אשתו הדוגמנית המפורסמת. מחשבותי נדדו ובבת אחת נשתלתי בריצפה.
מממה ? מה זאת אומרת לא תקין?
הגעתי לבדיקה לבד, בלי עופר. לא ציפיתי שמשהו טוב או רע יקרה. הייתי בת שלושים, בהריון ראשון. התרגלתי לעובדה הזו לאט לאט ובתוכי עמוק בפנים הרשתי לעצמי לשמוח.
האבחנה של הרופא נשארה תלויה בחלל האויר וליוותה אותי שנים רבות. מי יודע, אולי היא זו שנתנה לי דחיפה קלה לידיעה שאני מתישהו אהיה מיילדת. בזמן ההוא הייתי קלולסית. למדתי ספרות ועולם המיילדות היה רחוק ממני כמרחק מזרח ממערב.
התישבתי מחוץ למרפאה, על המדרגות, ברחוב קטוביץ.
הסתכלתי על החנות ממול ששמה היה "שיק מדי" והתקשרתי לעופר.
הדמעות החלו לזלוג ואיתן הגיע עופר ונסענו לגרידה. לאיכילוב. כך הרופא אמר. הדמעות זלגו ימים רבים ואולי שבועות. העצב שלי היה כבד מנשוא. הרגשתי בדידות תהומית והחוויה המטלטלת של ההריון הקצר שלי, אובדן העובר או העוברית שלי והגרידה עצמה נשארו צרובים בתאים.
משם הדברים התגלגלו כמו שהתגלגלו והיום, אחרי 23 שנה אני מיילדת ותיקה.
עם השנים ליויתי לידות שקטות ותהליכים לעיבוד חוויות מאתגרות כאלו ואחרות שבאות ביחד עם ההריון וההורות.
למדתי את שיטת ארויגו לפני ארבע שנים ובהתחלה חשבתי שמגיעות אלי נשים עם סיפורי אובדן למינהו במקרה. לאט לאט הבנתי שמקריות לא קשורה לכאן.
כשאישה מתקשרת ואני שומעת כבר בקולה שהיא רוצה לבוא לשיחה או שתיים לדבר על הפלה או הפסקת הריון אני מספרת לה גם על הסובאדה ומקורותיה. מזג האוויר הלח של בליז הרחוקה, סיפורי המאיה דרך רוחו של דון אליחיו מלווים אותי, ואני יודעת שכל הנשים באשר הן מבינות. כל הנשים באשר הן יודעות על מה היא מדברת.
אפשר לדבר על זה, ברור, אני ממשיכה, וזה אפילו חשוב, אבל למגע בבטן אין תחליף. החיבור בינך לבינך הוא מאוד משמעותי, והוא יכול לקרות בהרבה דרכים. אני מהווה כאן סוג של גשר. הריפוי יכול לקרות אם תחליטי שאת רוצה.
דרך הסובאדה, דרך הרחם, אפשר לקחת נשימה ולתת לגוף לדבר, להקשיב, לבחור מה הלאה. לפעמים הגוף לא רוצה להגיד דבר וזה גם בסדר.
ככל שאני מיילדת ומטפלת יותר שנים אני יודעת שרב הנסתר על הגלוי.
בארבעת השנים האחרונות למדתי שטיפול סובאדה אחרי התערבות כירורגית לסיום הריון, אחרי הפסקת תהליך הריון באופן טבעי (מיסט אבורשן) – כדי למנוע התערבות, או אחרי אובדן הריון בוגר יותר – עוזר לאסוף את השברים ומעודד תנועה קדימה.
הטיפול יכול לסייע לתוכן ההריון (אם עדיין אין עובר) או לעובר הקטן לצאת באופן שיחסוך התערבות פולשנית ויכול להוות סגירת מעגל לאחר התערבות.
המגע בבטן יכול לעורר רגש, יכול להיות טריגרי, ויכול גם להיות נעים ובטוח. רוב הסיכויים שלא נדע עד שלא ננסה. ואני לא פוחדת לנסות. אני יודעת שאני שם עבור האשה – גם אם הטיפול מזכיר נשכחות או חדשות גם אם הוא מערער לרגע, אני שם כדי לתת יד. לקרקע.
האפשרות לעבד במילים ובמגע את מה שנמצא אתנו בלאו הכי היא משמעותית.
אני לא יודעת אם בגלל ההפלות האישיות שלי ( כן… היו עוד כמה בהמשך ) או בזכות העובדה שאני מבינה שלידה ומוות הם חלק מהחיים, או בגלל שאני חושבת שלפעמים גם דרך חוויות של כאב אנו גדלות – אני מרגישה זכות גדולה לתמוך בנשים שחוות אובדן.
הסובאדה היא דרך עצמתית ועמוקה להיות עם המקום הכואב, לתת לו הכרה ועם זאת, להזרים אליו הרבה חמצן ואנרגיה חדשה.
