אני שואלת, בעדינות, ומה שתרצי תספרי. לפעמים את רק תרצי לשתוק, וזה בסדר. לפעמים תרצי להוציא, לספר. ואני שם להקשיב.
אני נוגעת בבטן אט אט, תחילה עם סדין, אח"כ עם כף יד עם שמן חם ונעים, רק אם נוח לך, מגע רך ואוהב, מלא חמלה. בעדינות, נושמת איתך. כ"כ הרבה רגשות עולים בחדר כרגע, גם אם מתחת לפני השטח, דרך המגע. עצב, כעס, סליחה, אשמה, אבל. ולפעמים יש רק ריק אחד גדול.
ושקט.
אעבוד על חיזוק רצועות הרחם, על הזרמת דם.
והרחם ריקה וידי נוגעות, כמעט מלטפות ועוטפות. הי רחם יקרה, אני שולחת לך אהבה ומחילה וסליחה.
והסרעפת. אנחנו נושמות ביחד. ומשהו שם קצת אולי משתחרר.
מניחה מגבת חמימה ועוטפת על הבטן שלך. ידי מונחות ועוברות אט אט אל כפות הרגליים.
מחזיקה את העקבים שלך, האדמה שלך, האגן. תמיכה, החזקה. הי, אני פה. את שוקעת. לפעמים גם פה משתחררת נשימה עמוקה. אני משלבת רפלקסולוגיה. לפעמים אעבוד על המערכת ההורמונלית אם צריך, לאזן, על האגן, על אזור ההשתקפות של הרחם. לפעמים אשלב עיסוי הרמוני בכפות הרגליים – עיסוי מרגיע, מרפה מחשבות, משחרר גלגלי מוח שרצים ורצים.
אבקש ממך בשקט להתהפך ולשכב על הבטן. אעסה את הגב התחתון, את הסאקרום, את עצם הזנב, אגע במקלעות עצבים שמעצבבות את המערכת הנשית, אניע, אזרים דם, אבל גם שקט ושלווה.אצא מהחדר. אשאיר אותך כמה דקות עם עצמך.
אלמד אותך כיצד לטפל בעצמך באמצעות הטיפול המשלים היומי. לא תמיד את תרצי לגעת שם. בבור הזה. אבל לאט אט זה הזמן להתיידד שוב עם הבטן הזו, עם הרחם. אולי לסלוח, ואולי, אולי אפילו לאהוב מחדש.
חיבוק.
אין פה נחמה, ואין – תהיי חזקה, ואין – איזה מזל שיש לך כבר ילד בבית, ואין – איזה יופי חזרת לעצמך.
כי את פה. ואיבדת.
ואני רק אשמע ואגע ואחבק.
חודש המודעות ללידה שקטה.
