הרחם היא מצד אחד המחר שלנו (שימי לב לכך שרחם ומחר הן מילים המורכבות מאותן אותיות). מצד שני הרחם היא גם האתמול, ההסטוריה, ספר הזכרונות. הרחם זוכרת ורושמת הכל.

כשאני מניחה את ידי על הבטן של האישה לפני עיסוי רחם, על האזורים בהם נמצאים הרחם, השחלות, החצוצרות, אני מרגישה הרבה כבוד למקום הזה. לעולמות הפיזיים, הרגשיים והרוחניים שהוא מייצג. סודות רבים וקדושה צפונים במרחב הרחם.

מתוך ההקשבה  למרחב המקודש של הרחם, אני מבקשת דרך העיסוי לאפשר לאישה ריפוי – לרפא את עצמה ואת השושלת הנשית שלה בעיקר את המקומות הפגועים.  העיסוי המנחם נותן מקום לריפוי להתרחש באופן טיבעי, כי כול אישה יודעת לרפא את עצמה.

אם אני חשה שיש דברים שצריכים להתנקות מהרחם ברמה הריגשית, אני מבקשת  שהניקוי יתחולל באמצעות  הפרשה נוזלית או בזמן הוסת. הוסת מהווה למעשה ויסות, לא רק של הרחם והדם אלא גם של הרגשות.

נשים רבות עלולות להרגיש לקראת הוסת כאילו הן מטען חבלה רגשי, מטען שמשתחרר עם שחרור הדימום. רק עם השתחררות הפקק הזה הן יחושו מאוזנות ומווסתות ריגשית.

היכולת שלנו להשתמש בידיים שלנו ככלי ריפוי, מרגש אותי מאוד, נשים תמיד ריפאו דרך הידיים שלהן. השימוש בכלי  נגיש ופשוט כל כך כמו עיסוי הרחם מתחבר באופן טיבעי לריפוי כול האימהות שלנו בכול הדורות וכל הזמנים.

הריפוי של עצמנו. הריפוי של האמהות שלנו שלא הספיקו לרפא עת עצמן. היכולת להעניק רכות, חמלה ואהבה. הראייה של הרחם כמקור וכמקום לנחמה, לא רק עבור אחרים, אלא גם עבור עצמנו כנשים.

ריפוי הפן הנקבי, החלק של אמא שלנו שחי בתוכנו זהו ריפוי העמוק ביותר שקיים. בדיוק כמו הרחם שהיא עמוקה נסתרת מסתורית ומכילה את כול העולם כולו.

באהבה!